מה אומרים ליהודי שעבר שמד?

צבעי מים גודל 33×46 ס"מ. מחיר מבצע לרוכשים עד י"ד ניסן/15.4 (יום הולדת הרמב"ם) 1,000 ש"ח במקום 1,400 כולל מסגור ומשלוח. בציור הרמב"ם כותב מדם ליבו את אגרת השמד הידועה גם כמאמר קידוש השם. צוייר בהשראת מקרה אמיתי של יהודיה שהכרתי לאחרונה שעברה שמד באיראן. זוכרים את עושרו הרב של שלמה המלך? את שלושת הפסיעות של נבוכדנצאר שקנו לו 40 שנות מלכות (ועוד 30 לבניו)? זה מה שאומרים ליהודי שחושב שמעשיו כבר לא חשובים כי הוא התרחק מהדת. אם רשע גדול כנבוכדנצאר קיבל שכר עצום על מעשה קטן טוב שעשה, כל שכן כל יהודי שמלא מצוות כרימון מגיע לו שכר רב עוד יותר.

מה זה בכלל שמד? שמד זו גזירה להעביר את ישראל על דתם. המומר נקרא משומד כי נאלץ להשמיד את אמונתו.

הרמב"ם לפני יותר מ-800 שנה כתב איגרת מיוחדת מלאה בעידוד וחיזוק לבני עמו האנוסים ששהו תחת שלטון האלמוחדים.

אל-מֻוַואחִידוּן (בערבית: الموحدون – ה"מייחדים" או "מונותאיסטים") הייתה שושלת מורית בֶּרבֵּרית אסלאמית שנוסדה במאה ה-12 בעיירה הקטנה טינמל שבהרי האטלס (במרוקו של היום) וכבשה את כל צפון אפריקה, מסהרה המערבית במערב עד מצרים במזרח וספרד המוסלמית בצפון. השושלת הוקמה על ידי עבדאללה אבן תומארת, שאיחד את שבטי המסמודה הברברים, הביס את שליטי המגרב הקודמים המוראביטון והרחיבו את שלטונם אל אל-אנדלוס בחצי האי האיברי. השושלת הנהיגה דיכוי ביחס ללא-מוסלמים. לאחר כיבושיה הראשונים, הנהיגה השושלת באזורים מסוימים מדיניות שהותירה את המיעוטים הלא-מוסלמים (במיוחד יהודים, אך גם נוצרים) בפני ברירה בין מוות, התאסלמות או גירוש. המלומד היהודי ר' אברהם אבן דאוד כתב בספרו "ספר הקבלה" כי עבדאללה אבן תומארת החליט להכחיד את היהודים כעם ("נכחידם כגוי"), ומציין כי בעקבות רדיפות אל-מוואחידון לא נותרו עוד יהודים "מאל-מהדיה (בתוניסיה) עד סילווס (בפורטוגל)".

המשורר ר' אברהם אבן עזרא, שבעצמו נמלט לאירופה מהרדיפות, חיבר קינה שזכתה לתפוצה רבה בזמנה בשם "אהה ירד עלי ספרד". בקינה זאת התאבל על חורבן הקהילות היהודיות בערי ספרד וצפון אפריקה.

על רקע רדיפות אל-מוואחידון חיבר הרמב"ם, שבעצמו נמלט למצרים עקב הרדיפות, את חיבורו איגרת השמד. באיגרתו, שיועדה ליהודים באזורי המצוקה, הרמב"ם ייעץ לא למות על קידוש השם. זאת משום שהאלמוחדים לא דרשו מהיהודים שיעבדו עבודה זרה עליה נאמר יהרג ואל יעבור. אלא דרשו שיגידו שהשם אחד ומוחמד הוא נביאו. עוד הוא הוסיף שעל היהודים לנסות להימלט מאזור הגזרות בהקדם האפשרי, כך שהם יוכלו לחזור לקיים את דתם באופן מלא. ואכן, בעקבות הרדיפות, יהודים רבים נמלטו מהטריטוריות שהיו בשליטתה של שושלת אל-מוואחידון צפונה לשטחים נוצריים, או מזרחה לשטחים מוסלמיים סובלניים יותר.

באיגרת מייקר הרמב"ם כל מצווה שמקיימים היהודים האנוסים ומגלה להם עד כמה גדלה מעלתם ומעודד רוחם. זאת בעקבות מכתב תוכחה שכתב גדול בישראל אחר על אנוסי מרוקו וקראם "גויים" ו"פסולים לעדות". מנהיג יהודי אמיתי לעולם לא יוציא מפיו דברי שיטנה על עם ישראל לא משנה לאיזה מצב רוחני הגיעו. הרמב"ם מונה באיגרת שלו את גדולי ישראל שהיו צדיקים אך מיד נענשו אם דברו סרה על ישראל. משה רבינו אמר "והם לא יאמינו לי" וקיבל צרעת. ישעיהו הנביא אמר "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" וסופו היה שמת בידי מנשה. השם גער באליהו הנביא שלימד חובה על עם ישראל בתקופה שעבדו עבודה זרה לבעל.

אם כך נענשו עמודי עולם (משה, אליהו, ישעיהו ואפילו מלאכי השרת) שדיברו רעה על ישראל, כל שכן אנשים כערכנו צריכים להזהר לפני שמדברים על ישראל. הקב"ה רוצה שנמנה את זכויות ישראל ולא חובותיהם. לאחר מסקנה זו ממשיך הרמב"ם ומדגים כיצד רשעי עולם הגדולים ביותר זכו לשכר על מעשיהם הטובים. אם הם זכו, כל שכן ישראל (שאפילו על הריקנים שבהם נאמר שמלאים במצוות כרימון) שמגיע להם שכר. איזה שכר? אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה המלך בשעתו אין אתה יוצא ידי חובתן שהם בני אברהם יצחק ויעקב. וכך מונה הרמב"ם רשעי עולם שלא קיפח הקב"ה שכרם:

"עגלון מלך מואב שהצר לישראל לפי ששם כבוד לאלקי ישראל כשאמר לו אהוד דבר אלקים לי אליך מלך (שופטים ג' י"ט) ועמד מהכסא גמלהו האל גמול טוב ושם כסא שלמה שהוא כסא ה' כמו שאמר (דה"א כ"ט כ"ג) וישב שלמה על כסא ה' וכסא המלך המשיח מזרעו כי רות המואביה היתה בתו..

ונבוכדנצר הרשע שהרג מישראל כחול אשר על שפת הים ושרף בית הדום רגליו של אלקינו בשביל שרץ ד' פסיעות להקדים שם המקום לשם חזקיהו כמו שאמרו (סנהדרין צ"ו א') רהט בתריה ד' פסיעות היה גמולו שמלך מ' שנה כמו שמלך שלמה ולא קפח הקב"ה שכרו.

(ציור של נבוכדנצאר נמוך הקומה שחז"ל משלו לאריה, צועד שלוש וחצי צעדים לכבוד השם יתברך. גודל 33×46 ס"מ. מחיר 1,200 ש"ח. לרוכשים את שני הציורים כסט, מחיר מיוחד של אלף שח לציור ניתן לחלק לתשלומים).

ממשיך הרמב"ם וכותב

"ועשו הרשע שהעיד השם באיבתו שנאמר (מלאכי א' ג') ואת עשו שנאתי ובארו חז"ל רוע פעליו ואמרו (בבא בתרא ט"ז ב') ובאותו היום עבר ה' עבירות הרג את הנפש ועבד עבודה זרה ובעל נערה המאורסה וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה (מכר את הבכורה ליעקב). נתעטף בטליתו ונכנס אצל יצחק אביו אמר לו "אבא, יש מעשר למלח"? אמר לו "כמה בני מדקדק במצוות". ועם כל זה כשהחזיק במצוה אחת והיא כבוד אב והיה שכרו שנתן לו השם מלכות בלי הפסק עד שיבא מלך המשיח כמו שאמרו אין בן דוד בא עד שיטול עשו שכר כבוד אב ואם כדכתיב (זכריה ב' י"ב) אחר כבוד שלחני אל הגוים.

וזה דבר חז"ל.. אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אלא יגמול לעולם על פעולות הטוב לכל מי שיעשהו ויענוש על מעשה הרע למי שיעשהו כל זמן שיעשהו. ואם אלו הכופרים המפורסמים יגמלם ה' גמול טוב על מעט מזעיר ממעשה הטוב ישראל שנאנסו באונס השמד ועושים מצוות בסתר איך לא יגמלם ה' על כך"?!!

כך שואל הנשר הגדול - אם הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה, אפילו של רשעי עולם, לפי משוואה זו, מה השכר האדיר העצום של ישראל על כל מצווה שמקיימים?...