בואו נדבר רגע על משולשים

המשולש נחשב לכלי הקומפוזיציה החזק ביותר והכי אינטואיטיבי. למשולש צד אחד דינמי וחד וצד אחד יציב, הוא מיוחד בכך שמשלב סטטיות עם תנועה. העיגול מבטא תנועה ולו יכולת לקבץ כל האובייקטים המופיעים בתוכו ולגנוב פוקוס ולהשתיק מה שמחוצה לו ממש כמו הצבע האדום. הוא יוצר כאמור אסוציאציה של רוטציה ותנועה. כך גם יתר הקשתות. הריבוע אינו דינמי כמו העיגול. הוא מבטא יציבות, גרביטציה, סטטיות ועוצמה. הריבוע הוא חומר מוצק מדוייק וברור. המשולש --- משלב דינמיות עם סטטיות, אינו גונב פוקוס ולכן יש בו מעלה בשימוש בקומפוזיציה בציור, צילום ועיצוב.

באמצעות המשולש אפשר לשלוט באופן בו משוטטות העיניים על הציור. העיניים שלנו נוטות להתחיל מהבסיס הרחב ולשוטט על שוקי המשולש עד לנקודת המפגש בקודקוד.

האופנים בהם משתמשים במשולש:

בפרספקטיבה של שלוש נקודות מגוז תמיד נקבל משולש (כשמסתכלים על בניין מלמטה למעלה למשל כשעומדים ממש מתחתיו)

גם בפרספקטיבה חד מגוזית (למשל כשמסתכלים על פסי רכבת הנפגשים באופק) תתקבל צורת משולש בנקודה בה מתנגזים הקווים המקבילים.

דרך נוספת לשימוש במשולש היא סידור האובייקטים בתמונה ביחס שיצור צורת משולש אחד או כמה משולשים מפוזרים.

בדרך כלל נקודת הפוקוס בציור תהיה בקודקוד המשולש. אמנים ותיקים כמו דה וינצי השתמשו בקומפוזיציה זו כדי לכוון את הצופה לחלק העיקרי בציור. בתחום האנימציה, אנימטור מוכר בשם גלן קין, ברוב ציוריו משתמש בקומפוזיציית משולש.

שלא כמו העיגול והריבוע שצריכים דיוק רב לכל אובייקט שמופיע בתוכם או לצידם, המשולש מסתדר כמעט בכל קונפיגורציה. המשולש הוא צורה כל כך דומיננטית שהוא נקלט בקלות לעיננו. אפשר ליצור משולש באמצעות אובייקטים הדומים בתוכן, טון, גודל או כל תכונה אחרת. המשולש יצליח ליצור נקודת פוקוס. לכידת משולשים בתצלומי נוף מובילה את העין שלנו למרחב האינסופי. בסקיצות צבע כאן הבאתי דוגמאות לקומפוזיציות משולש והפוקוס שמתקבל על ידם.