פרספקטיבה - הבסיס להצלחת הציור

פרספקטיבה יוצרת תחושת מרחק ועומק. זו טכניקה בה היחס המרחבי בין אובייקטים בציור תואם למימדים שלהם ולנקודת-מבט הצופה. פרספקטיבה ליניארית מגדירה לנו לאיזה כיוון פונה כל אובייקט וכיצד הוא הופך ליחידת מדידה בחישובים מדוייקים שמדמים את הראיה האנושית. צייר ששולט בכללי הפרספקטיבה מסוגל ליצור ארכיטקטורה מורכבת בציור שלו. יחד עם זאת גם בציור פשוט הפרספקטיבה הינה התנאי הבסיסי להצלחת הציור.

קיימים מספר סוגים של פרספקטיבה. פרספקטיבה אווירית מבוססת על העובדה שככל שאובייקט רחוק יותר מאיתנו הוא יראה בהיר ומטושטש יותר (ביום) וכהה יותר (בלילה). הרחבה על נושא זה ניתן למצוא כאן .

כתבה זו תעסוק בפרספקטיבה ליניארית, הכתבות הבאות יעסקו באיזומטריה ועיוותי פרספקטיבה אחרים, כיצד להמנע מהם, בניית פרספקטיבה (perspective stacking ), עיקום (Curvilinear perspective ) ולסיכום כלים מעשיים שונים למאיירים. כתבה זו מהווה מבוא לסדרת כתבות על רישום אדריכלי ורישום עיצוב תעשייתי והיא תת קטגוריה בנושא תפיסה מרחבית.

המושגים אליהם נתייחס בפוסט זה:

קו האופק, פרספקטיבה חד מגוזית, נקודה מגוז, אקצרה (foreshortening), עומק גובה ורוחב. הכלל הראשון שיש לזכור הוא שככל שאובייקט רחוק מאיתנו ככה הוא יראה קטן יותר. אובייקטים זהים במרחקים שונים יופיעו בגדלים שונים וכך נסיק שמדובר בחפץ מרוחק, כגון עמודי חשמל, כל עוד ידוע מראש שהאובייקט זהה בגודלו. מסיבה זו בנוף עירוני המלא צורות גאומטריות קבועות מאד קל ליצור תחושת עומק.

נקודת המבט נקבעת לפי קו האופק

קו האופק הוא קו דמיוני שמסמל את מקום המפגש בין השמים לארץ. בציור קו זה ממוקם בגובה העינים מנקודת מבט המתבונן. כשקו האופק ממוקם בחצי הציור נקבל חיתוך חד בין הארץ לרקיע (או ים) שחוצה לנו את התמונה לשתים:

אין זו קומפוזיציה מומלצת בין באיור בין בצילום ולרוב נמקם את קו האופק מעט מעל או מעט מתחת לאמצע הציור. כשנרצה למקד את נקודת מבט הצופה בחלק התחתון של הקומפוזיציה, נמקם את קו האוק כמה שיותר גבוה. העינים שלנו אוטמטית יתמקדו בחלק הארץ והשמים או החלק העליון בקומפוזיציה לא יפריע לנו להתמקד בחלק העיקרי בקומפוזיציה:

כשנרצה למקד את הצופה בשמים או בחלק העליון בציור נוריד את קו האופק לתחתית הקומפוזיציה:

קו האופק מסייע לנו להחליט מה היא נקודת המבט של הצופה. קו האופק במציאות הוא המקום בו כדו הארץ מתעגל ואנו מפסיקים לראות את המשך הארץ/ים.

את נקודות המגוז נמקם על קו האופק. במידה ונקודת מגוז אינה ממקומת על קו האופק היא תקבל קו אופק חדש ועל כך ארחיב בהמשך כשנלמד לבנות פרספקטיבה.

להלן חדר נגינה זהה מנקודות מבט שונות. החדר צוייר בפרסקטיבה חד מגוזית דו מגוזית ותלת מגוזית. נקודות המגוז מסומנות באדום.

נקודת מגוז אחת תשפיע רק על עומק החפצים בחדר ציר הZ, לא על הגובה (Y) והרוחב (X) שלהם.

שתי נקודות מגוז - ישפיעו הן על עומק והן על רוחב האובייקט. קווי הגובה או ציר ה(Y) אינו מושפע מנקודות המגוז.

שלוש נקודות מגוז ישפיעו הן על העומק, הרוחב והגובה של האובייקט.

השימוש בנקודות המגוז יביא תוצאות שונות ובהתאם לתחושה שנרצה ליצור אצל הצופה נבחר את כלי הפרספקטיבה המתאימים.

מה היא נקודת מגוז?

מגוז הוא מלשון גניזה, זו היא נקודה דמיונית על קו האופק בה נגנזים כל הקווים המקבילים בציור. אם נמקם נקודת מגוז אחת על קו האופק נקבל פרספקטיבה חד מגוזית. כל הקווים המקבילים בתמונה יפגשו בנקודת המגוז כמו פסי רכבת שמתרחקים ונראים לעינינו כאילו נפגשים. נקודת מגוז אחת, משפיעה רק על עומק האובייקט ואינה משנה כלל את הגובה והרוחב. אם נצייר ריבוע או נכתוב את שמינו נקודת המגוז תשפיע רק על עומק הקוביה והאותיות. בדוגמא להלן מתחתי קו אופק באמצע הציור וכתבתי באותיות מרובעות enzur. חצי מהמילה נכתבה מעל קו האופק והחצי השני מתחת לקו האופק.

כעת נמקם נקודת מגוז אחת בכל מקום שנרצה על קו האופק, במקרה זה בחרתי למקם אותה במרכז. מתוך נקודת המגוז נמתח קווים לפינות האותיות וכך נקבל זוית מדוייקת של עומק האותיות כאשר הקוים שמקבילים לאותיות מסמלים לנו הין העומק נגמר. הזוית שלהם תלויה בהתכנסות לנקודת המגוז.

ולבסוף צובעים את העומק ונקבל את התוצאה הזו:

כפי שניתן לראות בדוגמא, כאשר האובייקט (במקרה זה אותיות )ממוקם מעל קו האופק נראה את התחתית שלו. כאשר האובייקט ממוקם מתחת לקו האופק נראה את הגג שלו. ככל שהאובייקט יתרחק מקו האופק למטה כך נראה יותר מהחלק העליון שבו. נסו לצייר על דף קו אופק ולמקם בצורה רנדומלית חמש ריבועים על הדף במקומות שונים חלק מעל קו האופק וחלק מתחת. מקמו נקודת מגוז על קו האופק ומתחו ממנה קווים לפינות הריבועים. סגרו את הקוביות באמצעות קווים מקבילים לריבוע המקורי. כעת נוצר יחס בין הקוביות השונות והן כולן מתכנסות לנקודת המגוז.

קווי האורך והרוחב מקבילים לחלוטין לריבוע המקורי, רק קווי העמק על ציר Z מקבלים זוית בהתאם לנקודת המגוז ממנה יוצאים.

כעת כשנצבע את עומק הקוביות נראה שאם הקוביה מעל קו האופק לא נראה את החלק העליון שלה כלל. אם היא מתחת לקו האופק נראה רק את החלק העליון בעוד שהפאה התחתונה תעלם.

כעת נתבונן על דוגמאות של פרספקטיבה עם נקודת מגוז אחת ונראה איך ומתי ניתן להשתמש בטכניקה זו ומה האפקט שנקבל. כשנצייר כביש או מסילת רכבת הקווים המקבילים יפגשו על קו האופק בנקודת המגוז וזהי יצור לנו תחושה של מרחק.

על מנת לצייר נוף עירוני מורכב זה, כל שעלינו לעשות זה לצייר מלבנים במרחקים שונים לאורך הכביש לכנס אותם לנקודת המגוז. כך גם יתכנסו המכוניות ויתר הפרטים בציור.

אם נסתכל על השמיים בין הבנינים בזוית של 90 מעלות נקבל גם תמונה עם נקודת מגוז אחת. המטוס בצתצלום מסמל את מיקום נקודת המגוז הדמיונית:

וכך גם צמרות העצים יראו לנו כמו קווים המתכנסים לנקודת המגוז:

וכן במבט על בזוית של 90 מעלות.

גם בשדרה של עצים נקבל שביל שמתכנס לנקודת המגוז.

אם נעמוד ביער כשעצים חוסמים את קרני האור מלפנינו, הצל המוטל של העצים גם הוא יראה לנו כמו קווים המתכנסים לנקודת המגוז ממש כמו השביל. וכן צל אדם העומד בפתח חדר או מערה כשמאחוריו מאיר אור, עלכך ועוד בסדרת הפוסטים על צורות צל וחישובן.

להלן כמה כלי מדידה שונים לשימוש בפרספקטיבה. הכלים יעזרו לפתח עומק ומערכת יחסים בין האובייקטים השונים בציור. אלו כלים טובים לקומיקס, לאנימציה ולכל סיפור המתרחש על רקע קבוע בעוד הדמויות נעות עליו לאורכו לעומקו ולרוחבו.

בתמונה לפניכם שביל דמיוני בין עצי היער (אם ברצונכם ליצור נופים כאלה ואחרים אפשר לקרוא על כך בפוסט על פרספקטיבה אווירית). שימו לב שהעננים והעצים הם כמו הקוביות מהתרגיל הקודם. כאשר העננים מעלינו נראה את תחתית הענן שהינה בדרכ בצבע אפור ואטום כי רוב המשקל מתנקז שם. אנחנו רואים כביכול את כל תחתית הענן כשעומדים מתחתיו, ממש כמו הקוביה שמעל לקו האופק. ענפי העצים שמתחת לקו האופק - נראה את החלק העליון שבהם ואלו שמעל לקו האופק, שוב בדומה לקוביה, נראה את החלק התחתון המוצל שבהם. שימת לב לפרספקטיבה גם בבניית הנוף הטבעי שאינו גאומטרי כמו זה העירוני, עוזרת לחבר את חלקי התמונה למקשה אחת.

אם נציב כעת דמות בקדמת התמונה, נמקם אותה באופן כזה שגובה העינים שלה שמסמל גם את גובה עיניים של הצופה, על קו האופק.

נקרא לדמות החביבה שלנו יצחק שאול, הוא חסיד שצועד רגלי לליובאוויטש לראות את רבו. שמרתי על שביל ליניארי שיקל על לימוד הפרספקטיבה, אף שבטבע השביל יקבל בדרכ עיקול.

כעת נמתח את קו האופק שיעבור דרך העינים של יצחק שאול:

איזה מידע נוסף לנו ברגע שמתחנו את קו האופק בגובה העינים? מעתה ואילך יהיה לנו קל מאד למקם את הדמות בחלל הדמיוני שיצרנו. ראשית, נמקם נקודת מגוז במרכז קו האופק. לאחר מכן נתן ממנה קו לגבול העליון של הדמות (קצה הכובע) ולגבול התחתון (קצה הנעליים). אם נמתח קווים אנכיים בין שני האלכסונים שהוצאנו מנקודת המגוז, נקבל את גובה הדמות כפי שתתקבל ככל שתתרחק מאיתנו לתוך עומק הציור:

מתחתי שני קווים אנכיים. נמקם את הדמות לפי הקו האנכי המרוחק יותר. נמתח קו מאוזן במידה ונרצה להזיז את הדמות לרוחב השביל ולא רק לאורכו. לאחר מכן נמתח שוב קו אנכי באותו הגובה כמו הקו שבין שני האלסכונים היוצאים מנקודת המגוז. כעת נמקם את הדמות על הקו האנכי החדש ונוודא שמקמנו את העיניים שלה על קו האופק:

כמו-כן נוריד מעט את רמת האטימות של דמות שלא תראה חדה כבקדמת הציור.

אם נרצה כעת למקם את יצחק שאול על בול עץ, כל שנצטרך לעשות הוא לצייר בול עץ ולמקם על השביל. למתוח קו אנכי מקביל לבול העץ. למתוח ממנו קו אופקי ישר שפוגע בבול העץ וחוצה אותו לרוחבו (במרכזו הן על ציר הגובה והן על גג בול העץ). הקו האנכי הראשון שמתחתנו שמקביל לבול העץ הוא גובה הדמות. ממרכז הקו שמתחנו על בול העץ נמקם את הקו האנכי הנ"ל וזה יתאר לנו את גובה הדמות במדוייק לו היתה נעמדת על בול העץ.

נסו לצייר שביל או כביש ולמקם עליו במרחקים שונים את אותה מכונית או דמות בהתאם לכללים שלמדנו. אפשר להעזר בתצלומים לעיל. יש למקם את קו האופק, על קו האופק למקם דמות באופן שהעינים שלה יהיו בגובה קו האופק לא משנה באיזה מרחק היא מאיתנו. *כלל זה תואם לדמויות בגובה ממוצע ולא לילדים או אנשים גבוהים.

אקצרה

אקצרה או התקצרות בציור היא יצירת אשליה של התקצרות החפץ הנתפסת כנסיגה מעיני הצופה. אם נקח למשל את הגליל כשנתבונן בו מן הצד נקבל מלבן. נסתכל על הגליל מהפנים (המוכר גם כמבט על) נקבל עיגול מושלם. רק כאשר נסיט את הגליל לזוית של 45 מעלות נוכל לזהות זהו גליל. ככל שהגליל יפנה מאיתנו ככה נראה יותר את הצד העגול שלו ולהיפך. אשליה זו נקראת אקצרה. על מושג זה ארחיב אי"ה בפוסט הבא על פרספקטיבה דו-מגוזית והכלים הקשורים בה שהועילו לי בתור מאיירת.